בידיים שלנו

מאת טלי לביא

5 באפריל 2006

	כריתת יערות. צילום: רויטרס

כדור הארץ מתחמם ומזדהם, בעלי חיים נכחדים וגם חיינו בסכנה. כיצד נוכל לתרום באופן אישי להצלת העולם? לטלי לביא כמה הצעות.

לפני מספר ימים דודה שלי הודיעה לי שהיא מוכרחה לערוך קניות, וביקשה את עזרתי. אז קפצנו למעוז "תרבות הצריכה": הקניון.

לקניון, הממוקם במרחק של כעשר דקות הליכה מהבית שלה, הגענו במכוניתה המרשימה, והלא ממש חסכונית בדלק, כי "זה חינם, זה רכב חברה".

בסופרמרקט היא ארזה את המצרכים שקנתה בשקיות פלסטיק, ולקחה עוד כמה, "שיהיה בבית". כשהתיישבנו באזור האוכל המהיר, בעודה אוכלת המבורגר נוטף שומן ולאחר שהשליכה לפח הקרוב את בקבוק הזכוכית ממנו שתתה, היא אמרה שאיכות הסביבה זה הדבר הכי חשוב בימינו כי מדובר בעתידנו, בריאות ילדינו, זה משפיע על גורל בעלי החיים שסביבנו וכדומה.

כששאלתי אותה אם היא עושה משהו בנדון, היא השיבה בהבעה מופתעת: "ברור, הצבעתי למפלגת הירוקים!"

העובדות ידועות ואינן שנויות במחלוקת: כדור הארץ מתחמם ומזדהם. בכל יום מתרחבים האזורים מוכי הבצורת והרעב. זנים רבים של בעלי החיים הולכים ונכחדים עקב הזיהום האופף אותנו. אפילו שליש מבעלי החיים האמפיביים (צפרדעים, קרפדות, סלמנדרות, טריטונים), שהיו כאן עוד לפני הדינוזאורים וששרדו אי אילו תלאות בדרך, נמצאים בסכנת הכחדה, בעיקר עקב זיהום הסביבה.

רבים גם מדברים על ההשלכות הקשות של אפקט החממה, החלות לא רק עלינו בני האדם אלא גם על בעלי החיים. כך לדוגמא, המסת הקרחונים גורמת להקטנה דרסטית של אזורי המחייה של דובי הקוטב.

הגורמים להידרדרות במצב הסביבה רבים ומורכבים, אך ברור שהבחירות שכולנו בוחרים משפיעות, על המצב. משום מה, נראה שהלכה למעשה הבחירות שרובנו עושים כלל אינן קשורות למודעות הירוקה התיאורטית.

בו בזמן שדודתי סיפרה לי על חשיבות השמירה על הסביבה, היא אחזה בשקיות הפלסטיק החד-פעמיות, במקום להביא איתה לקנייה המתוכננת כמה שקיות בד רב-שימושיות, שקל כל-כך להשיג.

הרעיון ה"מהפכני" הזה הכה בי כשבסיום קנייה באחת מרשתות המזון הגדולות בניו-זילנד ניגשתי בטבעיות לחפש את שקיות הפלסטיק, ולהפתעתי גיליתי כי הן אינן מוצעות לציבור באופן חופשי.

במקומן, מוצעים לקהל הרחב קרטונים רב-שימושיים לשימושם החופשי, ואילו שקיות פלסטיק ניתן לקבל רק בעבור תשלום. התשלום אמנם סמלי, אך הוא מסייע לאנשים להפנים את הנזק הסביבתי של פסולת זו. כל כך פשוט....

הילדים הם התקווה

	ילדים ממחזרים בקבוקי פלסטיק

דודה שלי גם התעלמה לגמרי מהנזק אותו גורמת לסביבה תעשיית גידול הבשר למאכל. תעשיית זו תורמת באופן משמעותי להתחממות כדור הארץ עקב פליטת גזי חממה מזיקים. עדרי הבקר פולטים גז מתאן. למעשה, שלושים אחוזים מגז המתאן הנפלט לאטמוספרה מגיעים מבקר, כבשים ועזים.

גז חממה נוסף, פחמן דו חמצני, נפלט לאטמוספרה עקב שריפת יערות. שריפה נרחבת של יערות מתבצעת בכדי לפנות קרקעות הן למרעה והן לגידול יבולים המשמשים למאכל בעלי החיים המיועדים לשחיטה. לצורך המחשה, באמריקה הלטינית "הומרו" מעל 50 מיליון אקרים של יערות גשם טרופיים לשדות מרעה של בקר. מאז שנת 1960 הושמדו יותר משליש מהיערות במרכז אמריקה לצורך יצירת מקומות מרעה לבקר.

נזק נוסף לסביבה נגרם מהדשנים הרבים בהם עושים שימוש בתעשיית גידול הבשר, אשר יוצרים כמויות אדירות של תחמוצת חנקנית.

גם מאגרי המים שלנו נפגעים עקב תזונה בשרית. תזונה המבוססת על בשר צורכת כמות מים גדולה הרבה יותר מתזונה צמחונית וטבעונית.

בעוד שנדרשים רק 90 ליטרים של מים בשביל להפיק כחצי ק"ג של תפוחי אדמה, נדרשים מעל 7500 ליטרים של מים בשביל להפיק את אותה כמות של בשר בקר, כשמחשבים את כמות המים הנדרשת לאורך כל התהליך. מדענים מצאו כי לצורך תזונה בשרית נדרשת כמות מים הגדולה פי 14 מזו המבוססת על טבעונות.

צמצום תעשיית הבשר היא רק דוגמא אחת לאפשרויות הבחירה שלנו, שישפיעו על כל המערכת האקולוגית.

התקווה האישית שלי היא שרוח השינוי תגיע מכיוון הילדים של היום. בגן הילדים של בן-דוד שלי הוכרזה השנה "שנת מיחזור". הוא בן שלוש וחצי, אבל פועל להפרדת פסולת יותר מרוב המבוגרים הסובבים אותו. זה בהחלט נותן פתח לאופטימיות. נקווה שעד שהקטנטנים יגדלו וינהיגו מהפכה סביבתית אמיתית, עוד יוותר דבר מה להציל.