/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

הכלב הקשיש


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

  

החל מאיזה גיל נחשב כלב לקשיש?

בדרך כלל מגדירים כלב כקשיש החל מגיל שמונה שנים (כלבים מגזעים ענקיים נחשבים קשישים מגיל 6 שנים ומעלה). תוחלת החיים הממוצעת של כלבים עלתה באופן ניכר בשנים האחרונות ועומדת כיום על 10-12 שנה (8-10 שנה בגזעי ענק). ניתן לזקוף הישג זה בעיקר לשיפור בחיסונים, לזמינותם של טכנולוגיות וטיפולים חדשים, למודעות מוגברת של בעלי כלבים לחשיבות הגבלת הכלבים לתחומי הבית בלבד, ולעלייה ברמת האחריות והטיפול של הבעלים בכלבי המחמד שלהם.

 

מה משפיע על תוחלת החיים של הכלב?

תוחלת החיים של הכלב מושפעת הן מגורמים גנטיים והן מגורמים סביבתיים. על הגורמים הגנטיים אין לנו כל שליטה (כלבים ננסיים וקטנים חיים זמן רב יותר מאשר כלבים מגזעים גדולים), אך לכם, כבעלים, יש שליטה מסוימת על הגורמים הסביבתיים המשפיעים על אריכות חיי הכלב. גורמים סביבתיים אלו כוללים תזונה, טיפול וטרינרי, טיפול יומיומי בבית, סירוס או עיקור והגבלת תחום המחיה של הכלב לבית בלבד. כלבים מעוקרים ומסורסים חיים שנים רבות יותר מאשר כלבים פוריים, במיוחד אם סורסו או עוקרו בגיל צעיר. כלבי בית חיים זמן רב יותר מאשר כלבים המורשים להסתובב בחוץ.

   

לאילו שינויים עלי לצפות כאשר הכלב שלי מזדקן?

הזדקנות היא תהליך טבעי הרצוף שינויים הדרגתיים ובלתי הפיכים בכל מערכות הגוף ותפקודן, וירידה הדרגתית בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף. בדרך כלל צפויים שינויים התנהגותיים ופיזיים כחלק מהתהליך הניווני המתרחש עם הזדקנות הכלב. שינויים אלו מתרחשים בדרך כלל באיטיות, וניתן להבחין בהם רק לאורך תקופה ממושכת. חלק מן השינויים הוא בלתי הפיך.

  • התנהגות:

אצל כלב קשיש עלולים להופיע שינויים התנהגותיים הכוללים נסיגות בחינוך לניקיון, עייפות, שינויים בדפוסי השינה וגידול במספר שעות השינה, חוסר מנוחה בלילה, חרדה מוגברת ואי יכולת להתמודד עם שינויים בסביבה, עלייה ברגישות לקור, הרגלי אכילה בררניים ומזג נוח ואוהב יותר (אם כי ישנם כלבים ההופכים רגזנים וזעפניים!). חלק מן הכלבים הקשישים הופך להיות קולני, עצבני וחרד יותר ופחות סובלני כלפי ילדים מכפי שהיה בעבר. סניליות מתקדמת יכולה לגרום להתנהגויות מוזרות במיוחד.

  • שיניים, חניכיים ופה:

אבנית מצטברת על השיניים בהדרגה ובקצב שונה אצל כל כלב, ומושפעת על ידי גורמים תורשתיים (ישנם גזעי כלבים המועדים יותר למחלות חניכיים) וסוג המזון. מזון יבש וקשה מביא להצטברות פחות אבנית מאשר מזון משומר. בהעדר טיפול תקופתי להסרת האבנית, יתפתחו בסופו של דבר מחלות חניכיים ופגיעה בלסת אשר תביא להתרופפות השיניים.

  • מערכת העיכול:

כלבים מבוגרים עלולים לסבול מאנורקסיה (אובדן תאבון), הקאות, עצירות או שלשול כרוניים. שלשול הוא תופעה שכיחה אצל כלבים מבוגרים. תופעות שכיחות נוספות הן עיכול לקוי וירידה בספיגת חומרי מזון. ייתכן שיהיה צורך בשינוי תזונתי או בתמיכה תרופתית.

  • מערכת השתן:

כליותיהם של כלבים מזדקנים הולכות ומתנוונות. הכלבים יכולים לפצות על כך על ידי צריכת מים מוגברת ועלייה בתכיפות הטלת השתן. כן ייתכנו ליקוי בשליטה בסוגרים (אובדן שליטה בשלפוחית השתן או בחלחולת) ונסיגה בהרגלי ההיגיינה.

  • מערכת השרירים והשלד:

במהלך ההזדקנות חלה ירידה הדרגתית בטונוס השרירים ובמסתם. העצמות הארוכות הופכות פריכות יותר ומתפתחת דלקת פרקים. שינויים אלו אחראיים להאטה בקצב ולירידה ברמת הפעילות של הכלב הקשיש, לחוסר יכולת לקפוץ לאותם גבהים כבעבר, לירידה בזריזות, לנטייה לחוסר יציבות בהליכה ולרעד.

  • מערכת העצבים:

עם הגיל חלה ירידה בתפקוד כל החושים, אך כלבים מסוגלים לפצות את עצמם היטב עד לגבול מסוים. בשל פיצוי נסתר זה עלולים אובדן שמיעה ו/או ראייה להיראות לבעלים כפתאומיים. אובדן הדרגתי של חוש הריח והטעם יכול להוביל לקושי של הכלב לאכול את המזון הרגיל שלו.

  • הופעה:

כאשר כלב מזדקן, עורו מאבד מגמישותו (נעשה רפוי ומדולדל) ופרוותו עשויה להפוך דלילה יותר. במקביל, עולה שכיחותם של ציסטות וגידולים על העור וכן של דלקות עור כרוניות. פרוותם של כלבים רבים נראית מרושלת ומוזנחת. גם ציפורניהם מתארכות ומתעבות. עם ההזדקנות חלה ירידה בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) והכלב עלול להשמין ממזון עתיר קלוריות.

   

סימני הזדקנות נוספים כוללים עכירות בעיניים, שינוי בצבע הפרווה (לדוגמא, פרוות החרטום מאפירה), מראה בולט יותר של עמוד השדרה והירכיים וירידה במשקל

.

לראש הדף

  

איך עלי לטפל בכלב הקשיש שלי?

אמנם לא ניתן כנראה להאריך את תוחלת החיים המקסימלית של הכלב מעבר לגבולותיה הנוכחיים, אך ניתן לעשות הרבה לשיפור איכות חיי הכלב הקשיש. טיפול כזה דורש מן הבעלים יותר נכונות, תשומת לב והבנה ורמת תחזוקה גבוהה יותר. ואולם, ההשקעה הנוספת תאפשר ליהנות בצורה יותר מלאה מן הכלב גם בשנותיו האחרונות, ותעניק לכלב חיים ארוכים ומאושרים יותר.

  • תזונה:

יש להאכיל את הכלב במזון מאוזן ומזין בכמויות מדודות כדי למנוע השמנה. במקרה שהכלב סובל ממשקל יתר, יש להתייעץ עם וטרינר לגבי דיאטה מופחתת קלוריות. במקרה שהכלב רזה מדי, ימליץ הוטרינר על דיאטה טעימה יותר ועשירה יותר בקלוריות. מומלץ לחמם את המזון כדי להעצים את ניחוחו.

  • טיפול וטרינרי:

יש לקחת את הכלב לוטרינר לפחות פעם או פעמיים בשנה, או בתדירות גבוהה יותר על פי הוראתו, לצורך בדיקות כלליות, שקילה ובדיקות דם. סוג ותדירות הבדיקות משתנים מכלב לכלב. ייתכן צורך בבדיקות אבחנתיות תכופות לזיהוי ליקויים תפקודיים ולבניית תוכנית טיפולית.

 

מחלות גריאטריות שכיחות כוללות סוכרת, תת-פעילות של בלוטת התריס, מחלות כליות, מחלות כבד, סרטן, מחלת קושינג (Cushing's disease), דלקת פרקים, דלקות במעי הגס, מחלות לב ומחלות פה וחניכיים.

 

מחלות כרוניות מחייבות טיפול לכל החיים, בדיקות תקופתיות ושינוי בשגרת החיים והסביבה. יש להקפיד על התזונה המומלצת (כולל תוספים במידת הצורך), תרופות, שגרת חיסונים וטיפול שיניים (ניקוי אבנית). יש לדווח מיידית לוטרינר אודות תגובה שלילית או בלתי צפויה לתרופות – ישנם כלבים קשישים שאינם מסוגלים עוד לספוג תרופות שהשתמשו בהן בצעירותם.

  • טיפול ביתי:

יש לדאוג למי שתייה נקיים בכל עת. יש להגביל את הכלב לתחומי הבית בלבד. אין להשאיר את הכלב בחוץ במזג אוויר קר או גשום. חשוב לעודד עד כמה שאפשר משחק ופעילות גופנית. יש להעניק לכלב הקשיש שפע של תשומת לב ואהבה. יש להקפיד על ניקיון יום יומי. יש לנקות את העיניים באופן שגרתי. יש לחתוך את ציפורני הכלב באורח קבוע כדי שיישארו קצרות. אם הכלב יאפשר זאת, יש לבדוק את שיניו וחניכיו מדי פעם, לצחצח לו שיניים מדי יום ולקלף את האבנית בעזרת הציפורניים. מומלץ להפחית עד כמה שניתן גורמי מתח ולחץ. כאשר יוצאים לחופשה, יש להשתדל לדאוג לשמירה על הכלב וטיפול בו בביתו שלו.

 

כלב קשיש נזקק לזמן התאוששות ממושך יותר אחרי מחלה, והוא נוטה יותר לחלות. יש לעקוב אחר צריכת המים, כמויות השתן, המשקל, צריכת המזון, רמת הפעילות ובעיות אפשריות של שלשול, עצירות, הקאות, שיעול או התעטשויות אצל הכלב.

 

ייתכן שיהיה צורך למקם מחדש את קערות המזון כדי להקל על הכלב להגיע אליהם. לפעמים יהיה צורך לשאת את הכלב במדרגות או לבנות לו כבש לצדן.

 

איך יודעים שהגיע הזמן להיפרד?

החלטה על המתת חסד היא החלטה קשה. חיות מחמד מספקות לנו חברה, קרבה רגשית עמוקה והרגשה כללית טובה. בתמורה, נדרשים הבעלים להבטיח לחית המחמד שלהם חיים של כבוד, אושר, הנאה ואיכות חיים. כאשר לא ניתן עוד לשמור על איכות החיים, יש לבחון את החלופות. המתת חסד היא הפתרון ההומני במקרים בהם התחזית היא חסרת סיכוי או שהמשך חיי הכלב יהיה כרוך בסבל, כאב והשפלה. חשוב להתייעץ בוטרינר לגבי כל האפשרויות העומדות בפניכם. הוא עומד לרשותכם כדי לסייע בקבלת החלטה מבוססת ושקולה.

  

הרב יהודה מצגר, הרב הראשי האשכנזי לישראל, הוציא בשנת 2006 פסק הלה שקבע, על בסיס המצווה היהודית של מניעת אכזריות לבעלי חיים, צער בעלי חיים, שיש לאפשר לבעל חיים מתייסר לסיים את חייו בצורה מכובדת. "ממידת הרחמנות הטבועה בעמנו שהנה מסימני ההיכר של בני אברהם, יצחק ויעקב, לרחם על בריה מתייסרת ולגאול אותה מייסוריה באופן מהיר וקל, דוגמת הרדמתה לצמיתות באופן שלא תחוש כלל בכאב".

  

לראש הדף