שחיטה כשרה:
האם יש להתיר כבילה והרמה בעזרת אזיקים?

מאת הרב אדם פרנק

מכתבו של הרב אדם פרנק לרבנים הראשיים לישראל

י'ז שבט תשס"ח

24.1.2008

לכבוד כבוד הרב שלמה עמאר שליט"א

בית יהב

ירמיהו 80

ירושלים 91306

לכבוד כבוד הרב שלמה עאמר שליט"א

צער בעלי חיים הינה מצווה חשובה המאפיינת את היהדות ועל כך אין מחלוקת. המחלוקת מתגלעת בנוגע להגדרת הצער שאין לגרום לבעל החיים ובנוגע למידת הצער שמותר לגרום לבע"ח.

לאור גילוי צבורי שחשף לאחרונה מערכות אחזקה איומות וטיפול אכזרי בבע"ח כחלק מתהליך שחיטת בהמות בארה"ב ובדרום אמריקה-  אני פונה לכבוד הרב ומבקש את דעתו ההלכתית לגבי השאלה מהו גדר איסור צער בעלי חיים. האם לאור העובדה שקיימות מערכות יעילות ו"אנושיות" יותר המשמשות בתהליכי שחיטה כשרה, ניתן לכלול הרמת חיה בעודה בהכרה באמצעות אזיקי רגל וגרימת צער וסבל מיותר לבעל החיים בגדר עבירה על איסור מצוות צער בעלי חיים?

לתשובת כבוד הרב אודה.

הרב אדם פרנק

ק"ק מורשת ישראל

רח' אגרון 4

ירושלים 94265

הצהרת העמדה של הרב אדם פרנק

לאור קיומן של מערכות "אנושיות" יותר ואכזריות פחות לטיפול בבעלי חיים, שמאושרות לשימוש בשחיטה כשרה ויעילות יותר בביצוע הליך זה, אין צורך להשתמש בשיטה האיומה של הרמת בעלי החיים באמצעות אזיקי רגל בעת תהליך שחיטה כשרה; ולפיכך שיטה זו של ריסון מהווה עבירה על המצווה היהודית של צער בעלי חיים - האיסור על גרימת צער וסבל מיותר לבעל חיים. אני קורא לרבנים הראשיים לישראל ולכל המוסדות שמפקחים על שחיטה ברחבי העולם להפסיק שיטה זו של ריסון בעלי חיים בתהליך השחיטה הכשרה, שהיא אכזרית שלא לצורך.

הבשר הכשר של ישראל והבעיה הדרום אמריקאית

דוח וחוות דעת של הרב פרנק עבור התקשורת בישראל

מחקר סמוי שנערך לאחרונה על שיטות העבודה בבתי מטבחיים בדרום אמריקה גילה את השימוש הנתעב והנורא בשיטה לריסון בעלי חיים, שמכונה כבילה והרמה, תוך כדי השחיטה הכשרה. לנו בישראל אין כל זכות לחשוב שאיננו אחראים לשיטות ברבריות אלה, משום שדרום אמריקה היא מקור היבוא החשוב ביותר של בשר כשר לישראל. דרום אמריקה היא גם ספקית הבשר הכשר הגדולה ביותר לארצות הברית. גם הרבנות בישראל וגם האיגוד האורתודוכסי בארצות הברית מאשרים ותומכים בשיטות אלה, על ידי מתן אישור כשרות לבשר שמיוצר כך.

כבילה והרמה היא טכניקה אכזרית ומיושנת לריסון והרמה לאוויר של פרה בוגרת, באמצעות רגל אחורית שלה. הבעיות שכרוכות בשיטה זו כוללות רמות מתח ומצוקה גבוהות מאד של בעל החיים, שנמדדו באמצעים מדעיים, קריעת רקמות השרירים, הגידים והעור, לחץ כבד מאד על האיברים הפנימיים, שנוצר על ידי המשקל העצום של גופה של הפרה ועוד. על פי הלכות הכשרות, אף לא אחת מפציעות אלה אינה הופכת את בעל החיים לטריפה.

בשל השכיחות הגבוהה של פציעות עובדים ובעלי חיים לא נעשה יותר שימוש בשיטה זו בארצות הברית. פיתוחן של מערכות בטוחות והומאניות יותר לטיפול בבעלי חיים עודד את מבצעי השחיטה הכשרה בארצות הברית לנטוש שיטה זו כבר לפני שנים רבות.

כבר בשנת 1998 פרסם כתב של עיתון ישראלי חשוב את עדות הראייה הזאת על התהליך:

פועל תופס אחת מרגליו האחוריות של השר, וקושר אותה בשלשלת ברזל. כעת מורמת הדלת והשלשלת מושכת את רגלו האחורית של השור כלפי מעלה וגורמת לראשו להיצמד לרצפה. פועל נוסף אוחז בראשו של השור במוט ברזל מאורך שקצהו בצורת חצי סהר, ואז מגיע תורם של השוחטים. אייזנברג וקטשוילי, סכינים מושחזות היטב באורך כחצי מטר בוהקות בידיהם, ניגשים כל אחד אל השור שלו. השחיטה מהירה כבזק, שנייה או שתיים, חיתוך קדימה ואחורה על צוואר השור, וזהו.

 

מיד מונפים שני השוורים המפרפרים בשרשראות הברזל כלפי מעלה, כשדמם ניגר מגרונם כמים. קולות החרחור של השוורים הגוועים אינם גורמים לאיש להניד עפעף, לא השוחטים ולא הפועלים. אלה חוזרים מיד אל הארגזים שטופי הדם, שאליהם כבר הוכנסו שני השוורים הבאים בתור. נראה שקולות המוות וריח הדם מגלים לשוורים כי הפעם נתקלו בבני אדם שכוונתם רעה. געיותיהם חזקות יותר, וגם הממתינים בתור גועים בקולי קולות.

 

בינתיים עולות הבהמות השחוטות, תלויות על אנקולים, בסרט נע אל הקומה השנייה, שם מחברים אותן פועלים למכונה ענקית: חיתוך מהיר, קצה העור מוכנס למכונה, ומשיכה של שתי גלגלות פושטת את עורו של השור בשלמותו.

 

בשיטה זו נשחטים בתוך שעה יותר מ-100 שוורים, כ-50 בכל ארגז, 72 שניות בממוצע לשור.

 

טובול, המדריך שלי במפעל הבשר, מבטיח לי ש"זה מפעל מתקדם בהשוואה לאחרים בהם מבוצעת שחיטה כשרה". (הארץ, 25 בספטמבר 1998, יוסי בן מוחה).

נתונים מדעיים על בעלי חיים מראים שפרה שנשחטת באמצעות שחיטה כשרה מאבדת את הכרתה תוך שמונה עד ששים שניות מביצוע החתך עצמו. בהתאם לעדות שמובאת למעלה, אחרי החתך בעל החיים מועבר מיד לשלב פשיטת העור, וכל עשרים ושבע שניות מעובדת פרה אחת. עורם של רבים מבעלי חיים אלה מופשט בעודם בהכרה – עובדה שאינה מפרה את חוקי השחיטה הכשרה, אולם רומסת ברגל גסה את חוקי ההתנהגות האתית כלפי יצורים חיים.

ד"ר טמפל גרנדין, סמכות מובילה במערכות לטיפול בבעלי חיים אמר שאם מבצעים אותה נכונה ובצורה אחראית, שחיטה כשרה היא הדרך הבטוחה ביותר להפחתת כאבם של בעלי חיים בזמן שחיטה תעשייתית. דעה זו מסתמכת על הדיוק הקפדני של השוחט בבצעו את החתך הממית – חתך לא מדויק משמעותו שבעל החיים הופך לטרף. אולם ד"ר גרנדין טוען שבשל השימוש בשיטות טיפול גסות אלה, שחסרות כל התייחסות לרווחתו של בעל החיים, השחיטה הכשרה היא העבריינית העיקרית בהתעללות השפלה והנתעבת בבעלי חיים בתעשיית המזון.

מה אומר החוק היהודי על רווחתם של בעלי חיים: הפרשן של שולחן ערוך, יד אפרים (רבי אפרים זלמן מרגלית) קובע בתקיפות: שצריך להזהיר לשוחטים בדבר ההוא...[שחיטת תרנגולת אחת לעיני שאר התרנגולות שממתינות לשחיטה] ואין זה נכון דיש בזה משום צער בעלי חיים...ואין לך צער בעלי חיים גדול מזה (יורה דעה לו:14). כלומר, החוק נגד גרימת כאב שלא לצורך לבעלי חיים חל לא רק על רווחתם הגופנית של בעלי החיים, אלא גם על רווחתם הנפשית. בפרשנותו לשולחן ערוך אומר רבי משה איסרלש (רמ"א): כל דבר (שכרוך בטיפול בבעלי חיים) הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום איסור צער בעלי חיים ולכך מותר למרוט נוצות מאווזות וליכא למיחש משום צער בעלי חיים ומכל מקום העולם נמנעים דהוי אכזריות (אבן העזר ה:14). אפילו הרמ"א, שמגדיר את האיסורים כנגד התעללות בבעלי חיים אך ורק כחוק נגד סדיזם אנושי, ושרוב הפוסקים המודרניים שעוסקים בחוק היהודי מתבססים עליו, אומר שיש להימנע מאכזריות – אפילו אם היא מותרת מבחינה טכנית.

אם קיימות שיטות טובות יותר להגנה על רווחת העובדים ובעלי החיים, מדוע מתירות ומאפשרות הרשויות בישראל ובארצות הברית את ההתעללות המתמשכת בהם בדרום אמריקה? האם ההוצאה החד פעמית על ציוד משופר – הוצאה שכל בית מטבחיים במערב נושא בה - חשובה יותר משמירה על אבריהם, עיניהם ושיניהם של עובדים בדרום אמריקה? האם הניסיון להימנע מהוצאה חד פעמית על ציוד משופר – הוצאה שכל בית מטבחיים במערב נושא בה - מצדיקה גרימת כאב נורא, שאפשר להימנע ממנו, לבעלי חיים?

תעשיית הבשר הכשר היא עסק שפועל למען רווחים. ככזה, הגישה שלו היא שיש לייצר פריט ביעילות הרבה ביותר ותמורת העלות הנמוכה ביותר. בניגוד לדרום אמריקה קבעו משרדי החקלאות והעבודה האמריקאיים, ורשויות אחרות שמאשרות את הבשר, תקנים קפדניים להגנה על רווחת העובד ובעל החיים ועל ההיגיינה במפעל. בנוסף לכך מוטלת במדינות מפותחות על המעסיקים החובה לרכוש ביטוח תאונות עבור העובדים שלהם. השיעור הגבוה של פציעת עובדים בעסקי המשחטות (ארגון זכויות האדם, Human Rights Watch, דיווח לאחרונה שאריזת בשר היא העיסוק התעשייתי המסוכן ביותר באמריקה) מייקר את ייצור הבשר, וגורם להחלטתם של מפעלים לייצר בשר כשר במדינות בהן מועטות התקנות להגנה על רווחת העובד ובעל החיים, או שאינן קיימות כלל. וכך, הרשויות שאחראיות לבשר כשר מנצלות ושואבות תועלת מהעדר הגנה על עובדים וחוקים למען רווחת בעלי חיים בדרום אמריקה.

היהדות מתגאה בעובדה שהחוק היהודי מגן על זכויות העובדים ואוסר על גרימת כאב בלתי נחוץ לבעלי חיים. וזו הסיבה בגללה ניצול העובדים וההתעלמות מרווחת בעלי חיים, כפי שנהוג במנהיגות הרבנית של היום, כל כך מאכזבת ומרגיזה. ציבור המאמינים וההדיוטות היהודים מאמינים בסמכות הרבנית. הם נוהגים על פי ההלכה ומצפים למנהיגות כשרה. התנועה הקונסרבטיבית באמריקה מטפלת היום ביצירת הכשר צדק – חותמת לאישור זכויות העובד ורווחת בעל החיים, שתלווה את חותמת הפיקוח על הכשרות שמאשרת ספקי בשר כשר. ובכל זאת, היכולת והאחריות ליישום שינויים בייצור הבשר הכשר מצויות בידי הרבנות הישראלית והאיגוד האורתודוכסי – שתי הרשויות שתומכות ביבוא בשר כשר מדרום אמריקה למכירה בארצותיהם.

אין ספק שתזונה שמכילה רק מוצרים מעטים מהחי מפחיתה את מקרי האכזריות כלפי בעלי חיים. באשר לבשר הכשר של ישראל, הצרכן יכול להיות בטוח שהימנעות מצריכת בשר משגרת מסר של גינוי כלפי הרשויות כמו גם כלפי העסקים שמשגשגים הודות לתעשייה זו. הימנעות זו תבטיח גם שהצרכן לא ייקח חלק בשרשרת ההתעללות, ותקרב אותו לקיום מצוות צער בעלי חיים.

כצרכנים, האם תשמיעו את קולכם?

אדם פרנק הוא רבה של קהילת מורשת ישראל בירושלים, בית הכנסת המסורתי החשוב ביותר בישראל. הוא היה אחראי לחקיקה ההלכתית בתנועה הקונסרבטיבית/מסורתית שאוסרת על התעללות בבעלי חיים במהלך השחיטה הכשרה. הרב פרנק הוא תומכה של עמותת "הכל חי" ומשמש לה כפה במאמציה לשפר את התקנים שעוסקים ברווחת בעלי חיים בארץ ובעולם.